טור אישי | פריצות או לא להיות

ע״י

חוויות Root על מכשירי אנדרואיד שונים מגלות שאפילו חווית הפריצה על הפלטפורמות השונות היא לא דומה. על ייאוש, תסכול, ומכשירים פרוצים.

 

jailbreak-vs-root-7f

אני ידוע בתור אחד שמתנגד בתוקף לפריצה של המכשירים באופן כללי (בין אם מכשירים סלולרים, אייפדים, מחשבים וכו׳), אך כאשר זה מגיע למכשיר הסלולרי הפרטי שלי (במקרה הזה, אייפון 4s) – אני נחרץ אף יותר. למען האמת אני נמצא עם מכשירי האייפון כבר חצי עשור (עת קניתי את מכשיר ה-3Gs הראשון שלי, שהפלא ופלא עדיין עובד כאילו נרכש רק אתמול), ואפילו פעם אחת לא פרצתי אותם, בין אם מסיבות אבטחה קרות ובין אם מסיבות אידאולוגיות. עם כל זאת ועל אף סלידתי מרעיון זה, בכל זאת ניסיתי כמה פעמים להתעסק עם עולם הפריצות הן במכשירי iOS של אפל (אמנם לא האישיים שלי, אבל עדיין), והן עם מכשירי אנדרואיד למיניהם, ואת התוצאה תקבלו עכשיו בכתבה הנ״ל.

פריצת מכשירי iOS – באמת צריך את זה?
ידידי הטוב, מתן איטח, העורך הראשי של תחום הסידיה, וברני (כתב/סוקר בכיר) ודאי יגידו לכם ולי כי על אף ההתקדמות המטאורית של אפל בנושא הפתיחות של מערכת ההפעלה שלה, עדיין יש מקום רב לשימוש במכשירי iOS פרוצים, ולו רק לשם שיפור חוויית המשתמש המוגבלת (כביכול) במכשירים הללו. ייתכן כי הם אכן צודקים וכי אכן יש עדיין מקום גם בימינו למכשירים הפרוצים בכלל, ולסידיה בפרט. אני בכל זאת מאמין כי מערכת ההפעלה החדשה-ישנה של אפל, iOS 8, כבר מזמן יתרה את הצורך בפריצה של המכשירים, וכי הצורך בפריצה כבר מזמן צומצם עד לכדי כך שכיום הפריצה תשעבד את בעל המכשיר לתכנון כל דבר ודבר בו, בעוד מכשיר שאינו פרוץ פשוט יהיה שם בשביל לעבוד בשבילך (אפילו שהוא לא יתן לך את המקסימום שאפשר להשיג). אך לא התכנסנו כאן כדי לספר על דעתי האישית בהקשר של: ״האם הפריצה טובה ליהודים, או לא?״, אלא פשוט לספר על כמה חוויות שעברתי באופן אישי עם העולם הזה, ולאו דווקא מכיוונה של אפל.

jailbreak_no

הרובוט שתקע אותי
האם מכשירי האנדרואיד באמת יודעים לספק לנו חוויה מקיפה יותר מאשר זו של אפל? יש שיאמרו שכן ויש שיאמרו שלא (תלוי באיזה מחנה אתם – מחנה האנדרואידיסטים הליברלים או מחנה האייפונרים השמרנים). אבל בין אם כן ובין אם לאו, החוויה האישית שלי עם עולם הפריצות של אנדרואיד פשוט גרמה לי לתובנה כי ככל הנראה יש תיבות שלא כדאי לפתוח…לעולם.

הסיפור מתחיל ביום בהיר אחד, יום בו אמא שלי קיבלה את מכשיר הסמסונג גלאקסי S3 מיני ממקום העבודה שלה. לצורך העיניין, באותה התקופה היא עדיין היתה עם מכשיר אייפון 4 ישן וחביב שעשה את העבודה שלו יחסית בסדר על אף שמערכת ההפעלה iOS 7 לא עשתה עימו חסד רב במיוחד. כמו כל מכשיר חדש בבית שלנו, תמיד הוא יעבור בשלב מסויים דרכי (״אלעד! אני צריכה שתסדר לי את הצלצולים שלי, ואת אנשי הקשר, ואת הקוד הסודי לספינת החלל, ואיפה המפתחות של הצוללת קיבינימאט?!״). ובכן, זה לא איחר להגיע, וכמו בן טוב (עם ידע טוב בתפעול מוצרי טכנולוגיה) ניסיתי לסייע למאמץ המלחמתי להשמיש את המכשיר הזה כמוצר משני לצד מכשיר האייפון 4.

android-root-6cff98cbc322a934

ברגע זה אסייג במעט את דבריי ואומר כי על אף היותי שונא גדול מאוד של מוצרי הסלולר של סמסונג, הפעם הזו החלטתי לשים את דעותיי בצד ולהתייחס נטו לחוויה שהמכשיר הזה סיפק לי על מנת שתקבלו את התמונה האובייקטיבית ביותר שאפשר. ובכן ממש כפי שחשדתי, כבר בניסיון ההפעלה הראשון שלו, המכשיר הזכיר לי למה אני שונא כל כך את מוצריה הסלולרים של סמסונג – המכשיר, אשר מתחת למכסה המנוע שלו אמור להיות מהיר וטוב יותר ממכשיר האייפון 4 הישן, פשוט הראה סימני גסיסה כבר במגע הראשון שלו עם אוויר העולם. (להזכירכם – מדובר על מכשיר חדש לחלוטין מהקופסא). ממשק ה-TouchWiz הלא מחמיא בכלל של סמסונג לא הוסיף בכלל לתחושה כי מדובר על מוצר שאפילו מכשיר סיני בעלות של שקל וחצי מצליח להתעלות עליו בחווית המשתמש. בתור איש טכנולוגיה, לא יכולתי לראות את המכשיר במצב שכזה, והחלטתי לעשות מעשה – מחליפים רום לאחד טוב יותר.

כמובן שאין צורך לציין כי זו היתה הפעם הראשונה שלי בחיים שאני מתעסק עם החלפת רומים למכשירי אנדרואיד (דבר שאנשי האנדרואיד מתגאים בו מאוד, בעצם העובדה שהם יכולים ואנחנו, האייפונרים, לא), ואבל אמרתי לעצמי את מה שיתברר כטעות חיי – כמה קשה זה כבר יכול להיות? אחרי הכל כלל חבריי הקרובים והרחוקים אשר נמנים על עדר הרובוטים של גוגל מספרים לי על זה שהם יכולים ואני לא… ובכן, פתחתי כמה מדריכים מפורטים במיוחד באתר XDA-Developers הידוע כאחד ממקורות המידע הטובים והאמינים ביותר למי שרוצה להתעסק עם מכשיר האנרואיד שלו. חיש מהר הורדתי תוכנה כלשהי למכשיר הגלאקסי, ושמרתי אותו לתוך תיקיית מערכת (אחרי הכל לא צריך לפרוץ כדי לגשת לשם), ואז התחיל הסיבוך האמיתי.

העלתי את המכשיר למצב Debuging ממש כפי שנאמר לי לעשות, ניסיתי להריץ תוכנה כלשהי אשר אמורה לבצע את ה-Rooting (בשמו המקצועי) למכשיר, אך גמרתי בכך שהמכשיר יצא מכלל שימוש, וסירב לעלות יותר למערכת ההפעלה שלו. חושבים שזה הסוף? ובכן לא אצלי. בדרך לא דרך הצלחתי להחזיר את המכשיר למצב פעיל ושמיש, ואפילו עובד, אבל עדיין ריחפה מעליו עננת הרצון להחליף לו רום. ניגשתי למכשיר פעם נוספת, ניסיתי שוב לבצע את הפעולה הסוררת, ו….שוב. הייאוש כבר התחיל לכרסם בי, אך לא הטתי את אוזני אליו. בסופו של דבר לאחר כמה ניסיונות כושלים (שבחלקם גם הרסתי פיזית את מערכת ההפעלה של המכשיר), הרגע המיוחל הגיע (במרחק של כמה שעות מרגע תחילת הניסוי). שמח וטוב לב, רצתי לחפש גירסא מקוסטמת שאוכל להתקין בלב שלם על המכשיר הנ״ל. לאחר ייעוץ רב עם ידידי רון ריינס, ועם הרב הראשי גוגל, הגעתי למסקנה כי אני הולך להתקין את Cyanogenmod על המכשיר. אך אבוי! כבר בשלב ההתקנה, המכשיר התריע לי כי מדובר על גירסא אשר אינה נתמכת במכשיר האנדרואיד המדובר (על אף שאני מוריד אותה מהאתר הרשמי). בצר לי, פניתי לרב גוגל פעם נוספת על מנת לקבל את בירכתו להצלחת הניתוח שלי במכשיר הזה, דבר שהוביל בסופו של דבר להצלחה מסחררת.

המכשיר עצמו הספיק לעשות חזרה מעולם המוות לעולם החיים, ולא רק שזכה לחיות שוב, הפעם הורגשה האצה אדירה בתגובתו של המכשיר לפעולות אותן ניסיתי לבצע פעם קודמת. כמובן שהמסקנה המתבקשת שלי על הניסיון הנ״ל הינה – ממשק ה-TouchWiz הינו הגורם היחיד האשם בצורת העבודה האיטית להחריד של המכשיר הזה מלכתחילה. סמסונג, לכלכתם…

android_broken

עברו להם כמה חודשים שקטים ומאושרים בהם כל הצדדים יצאו מרוצים מהניתוח שלי, והנה באו אליי זוג חברים אשר בידייהם חולים חדשים. האחד בעל מכשיר סמסונג גלאקסי S3 מיני (אחח כמה נוח, חשבתי לעצמי), והשני בעל מכשיר HTC One M7. כמבן שבליבי כבר ראיתי איך אני מסיים עם מכשיר הסמסונג בתוך כמה דקות לכל היותר, הריי אין חכם כבעל ניסיון, לא?. אז זהו..שלא. מכשיר הסמסונג החדש שהובא לידיי פשוט סירב בתוקף לקבל את מרותי ואת מרות ה-Rooting שלי עליו. הוא נלחם ונלחם וכמובן שמיותר לציין שמת בדרך כמה פעמים וחזר שוב לתחייה, אך לאחר כשלוש שעות של עבודה רצופה עליו – הוא נכנע וקיבל על עצמו את הסמכות שלי (ואת הרום המקוסטם שלי). כאשר חצי דרך כבר מאחוריי, פניתי לטפל במכשיר שמבחינתי היה חביב יותר (לפחות בהתחלה). שלא כמו זוג מכשירי הסמסונג, מכשיר ה-HTC דרש רוטינה קצת שונה על מנת לפרוץ את הגדרות ה-Root שלו.

כשאני אומר ״רוטינה קצת שונה״, אני מתכוון בעצם – שכח מכל מה שידעת עד עכשיו, ותתחיל ללמוד הכל מחההתחלה. לפני שידעתי, המכשיר כבר התחיל להראות סימני מלחמת חורמה בי וברצונות שלי. כאשר חברי הטוב נמצא על ידי וצופה בי מנהל קרב איתנים כנגד מכשיר הסלולר שלו, החלה לעלות השאלה – האם עדיף לוותר ולהניח לו להיות כמו שהוא? כמובן שלא! כאשר אש יוקדת בעיניי, ידי אוחזת בכבל ה-USB המחבר את המכשיר למחשב שלי, ובראשי אני רואה את סופו של המכשיר הזה קרב (לפחות של המלחמה שלו בי), שלפתי את נשק יום הדין שלי – איפוס מלא של הגדרות המכשיר, ובסופו של דבר ניצחתי. לאחר שהמכשיר נכנע סופית ופתח בפנינו את הרשאות ה-root שלו, הגיע השלב הקשה יותר – התקנת רום חדש שיתאים למכשיר ולא יעשה צרות.

אני אחסוך מכם את החלק הזה, מאחר והוא לא היה מעניין במיוחד, אבל בסופו של יום לאחר שעות עבודה רבות, תסכולים רבים, ושתי ניצחונות מייגעים במיוחד, התגברתי על שתי המכשירים הללו, והתקנתי עליהם את אותם הרומים המקוסטמים. כעט, לאחר כל המאמץ המטורף הזה, אני מתחיל להעריך את פועלה של אפל, שאפילו פריצה של המכשיר שלה הוא תהליך ממש קל ופשוט למשתמש (גם אם זה נגד המדיניות שלה).

בסופו של יום, הגעתי למסקנה כי לפעמים עדיף לתת למשהו להישאר כמו שהוא ולא לנסות לשנות אותו, גם כשזה מפתה מאוד לעשות כן. במקרים הספציפיים של סמסונג – תפרצו!!! אל תחשבו על הזמן המבוזבז שאתם תשקיעו בלהרוס לעצמכם את הטלפון כמה וכמה פעמים, בסוף זה משתלם ומאוד! אבל כאשר מדובר על מכשירים בעלי תו איכות גבוה יותר כדוגמאת האייפונים, מכשירי ה-HTC ודומיהם, אולי עדיף לוותר על התענוג והזמן המבוזבז ופשוט להישאר עם מה שיש וזהו… בין אם תחליטו כך או אחרת, תזכרו כי בסופו של דבר זהו מכשיר סלולרי שאמור לשרת אתכם, ולא אתם אותו. אה כן, ותישארו לא פרוצים.