הצגת המקבוק אייר VS המקבוק החדש

ע״י

רבים רואים קווי דימיון בין הצגת המקבוק אייר בשנת 2008, להצגת המקבוק החדש (2015), אולם יש גם לא מעט הבדלים בין שני המחשבים שמגדירים את ליין המק בעבר ובהווה.

 

 

MBA 2008 VS MB 2015

כשאפל הציגה את המקבוק אייר בקינוט של תערוכת מקוורלד בשנת 2008, רבים הזילו ריר סביב המחשב האולטרא נייד שאפל הציגה ונראה שהתגובה להצגת המקבוק החדש, הייתה דומה מאוד. 2 המחשבים התהדרו במשקל נמוך, פרופיל עובי דקיק וטכנולוגיות חדשות הכוללות רמה (כמעט) בלתי אפשרית של מזעור. אולם בעוד נראה שקווי הדימיון בין המחשבים ואופן הצגתם רבים וברורים, יש מספר הבדלים בולטים לא פחות שמראים, את האופן בו השקפת העולם של אפל על מאפייני חומרה השונים השתנו עם הזמן, לצד מה שעשוי להיות שינוי ביחסי העבודה עם גורמים שאפשרו את הצגת המחשבים.

Same Same
כשג'ובס הציג את המקבוק אייר הראשון, הוא התהדר בכך שמדובר במחשב הנייד הדק ביותר בעולם. באופן די אירוני, אפל שידועה בדבקותה להציג מוצרים דקים ככל האפשר, לא יכולה לטעון דבר דומה לגבי המקבוק החדש כשבשוק ישנם מחשבים ניידים דקים יותר, כמו למשל ה- Yoga 3 Pro של לנובו שמגיע בעובי של כ- 12.8 מילימטר, אל מול ה- 13.1 מיליטמר בחלקו העבה ביותר של המקבוק החדש. אבל עדיין המקבוק החדש הוא דק, אפילו דק מאוד. ובדומה למקבוק אייר גם הוא מגיע עם עיצוב דמוי טיפה שבחלקו הקדמי מגיע לעובי של 3.5 מילימטר (בהשוואה ל- 4.1 מילימטר של המקבוק אייר המקורי).
כמו כן נראה שכמו שאפל לא התפשרה על נושא המקלדת במקבוק אייר הראשון והציגה מחשב עם מקלדת מלאה, כך גם הרוחב של המקבוק החדש הוגדר על ידי רוחב המקלדת, כשאפל לא רק שלא התפשרה אלא גם הציגה מספר חידושים במקלדת של המקבוק, בין אם במנגנון הפרפר המחליף את מנגנון המספריים במקשים, בין אם ברוחב המקשים – שהורחבו מעט כדי להגדיל את הדיוק בלחיצה, ובין אם בעומק הלחיצה הרדוד יותר שמאפשר מחד גיסא להציג מחשב כה דק ומאידך להפוך את חווית ההקלדה לדומה יותר לזו של מקלדת וירטואלית.

המקבוק אייר הראשון היה המקבוק הראשון בו אפל הטמיעה את טכנולוגיית המולטי טאץ' בטרקפד ולמעשה הביאה את טכנולוגיית הממשק החדשנית, שהוצגה כשנה קודם לכן על האייפון, למחשבי המק. הטרקפד של המקבוק אייר אפשר לאפל להוסיף למערכת ההפעלה OS X, מחוות ממשק חדשות כמו למשל צביטה להגדלה או סיבוב שהרחיבו ושיפרו את יכולת האינטרקציה של המשתמש. באופן דומה גם המקבוק החדש הגיע עם טרקפד חדש המכונה בשם Force Touch Trackpad. שמביא את טכנולוגיית ה- Force Touch שאפל הציגה בשעון שלה, כחצי שנה קודם לכן, למחשבי המק. טכנולוגיה זו מאפשרת לאפל לבטל את הצורך בלחצן פיזי בטרקפד, לטובת מנגנון מתוחכם יותר שמזהה את עוצמת הלחיצה, מגיב בהתאם ומחזיר למשתמש משוב הפטי מאלקטרומגנטים היוצרים שדות כוח מנוגדים. התוצאה היא שהמשתמש מרגיש את הלחיצה על הטרקפד החדש, כאילו שהוא לחץ על לחצן פיזי/מכאני, למרות שבפועל הטרקפד לא זז יותר ממספר ננומטרים ספורים. על פניו הדבר לא נראה מרשים במיוחד, אולם כשמבינים את הטכנולוגיה והנדסת האנוש שהושקעה בכך, לצד התגובות של כתבי הטכנולוגיה שציינו שבעת התנסות עם הטרקפד החדש לקח להם זמן להבין שלא מדובר בלחצן פיזי של ממש, יש מקום לתדהמה של ממש.
בנוסף הטרקפד החדש מביא עימו רובד חדש לגמרי של ממשק ואינטרקציה עם מערכת ההפעלה, בדמות עומק הלחיצה שמאפשרת למשתמש לבצע פעולות בקלות רבה יותר.

 

BUT Different
כאמור בין המקבוק אייר למקבוק החדש, יש יותר מרק נקודות דימיון. כשג'ובס הציג את המקבוק הראשון הוא התייחס למסך ה- 13.3 אינץ' ה"מלא" של המחשב, בהשוואה למסכי ה- 11 אינץ' עד 12 אינץ' של המחשבים האולטרא ניידים של אותה התקופה. והרי באופן אירוני למדי, המקבוק החדש של אפל מגיע עם מסך רטינה, אולם בגודל של כ- 12 אינץ' בלבד. הבדל זה מראה כמובן לא רק את העובדה ששיווק טוב מתבטא בהתמקדות בנקודות החוזק של המוצר אל מול המתחרים, אלא גם את ההבדל בין 2008 לבין 2015 כשנראה שעבור קהל המשתמשים הפוטנציאלי של המקבוק החדש (שהוא בהחלט לא כל אחד), מסך של כ- 12 אינץ' הוא די והותר לרוב השימושים שלהם המסתכמים בעיקר ב: גלישה באינטרנט, שימוש ברשתות חברתיות, מדיה (מוזיקה, תמונות, סרטים וסרטונים) ומעט אפליקציות פרודוקטיביות (אופיס, iWork וכו'), שלא אחת נעשים על מכשירי מובייל שמגיעים עם מסכים קטנים הרבה יותר.

המקבוק אייר הראשון הגיע עם מספר די מצומצם של מחברים והוא כלל: מחשב USB 2.0 אחד (!), מחבר Micro-DVI, מחבר אוזניות של 3.5 מ"מ, כשמהצד השני ניתן היה למצוא את מחבר ה- MagSafe להטענת המחשב. עם המקבוק החדש אפל החליטה לצמצם את כמות המחברים לכדי 2 בלבד, כשהחברה העיפה את מחבר ה- USB 3.0, מחבר הרעם ואפילו את מחבר ה- MagSafe לטובת מחבר אחד בלבד של USB Type-C, שמסוגל לעשות את כל הדברים שכל המחברים האחרים עושים, אבל לא בו זמנית… ההחלטה של אפל להציג מחבר אחד, שכמו הטבעת של שר הטבעות, נועד לשלוט על הכל העלתה לא מעט תמיהה ואפילו תרעומת בקרב משתמשי המק שלא רואים בעין יפה את החלפת מחבר ה- MagSafe שאפשר ניתוק מהיר של מחבר הטעינה במידה ומשהו נתקל בכבל, במקום לראות את המחשב כולו עף באוויר. בנוסף על כך יש לא מעט משתמשים שנוהגים לחבר את המחשב הנייד שלהם לכל מיני אביזרים פריפריאליים לא ששים לכיוון מחשב עם מחבר USB אחד, כשאליהם מצטרפים המשתמשים האחרים שהיו רוצים להטעין את המחשב שלהם ולחבר אותו לאביזר פריפריאלי חיצוני בו זמנית.

ההבדל בין 2008 ל- 2015 מבחינת ההשקפה של אפל בנושא שאולי והיה זה שהביא אותה לצעד כה קיצוני, הוא העובדה שכיום חלק לא מבוטל של אנשים עושים שימוש בסמארטפונים ובטבלטים בתור מכשירי המחשוב העקריים שלהם, כשאלה לא מחוברים לאביזרים פריפריאליים (אותם החליפו שירותי ענן כאלה ואחרים) והטעינה שלהם נעשית במהלך הלילה, לטובת שימוש ביום שלמחרת ויתכן מאוד שאפל רואה את עתיד מחשבי המק, הולך לכיוון שכזה. כך שכמו שהמקבוק אייר הראשון היה המק הראשון שהגיע ללא כונן אופטי (וכיום כל ליין המק של אפל מגיע ללא כונן אופטי, למעט מחשבי המקבוק פרו הישנים, שאוטוטו יעלמו), המקבוק החדש הוא המק הראשון שזונח את השימוש הנרחב במחבר ה- USB. אולם מצד שני יתכן מאוד שכמו שבדור השני של מחשבי המקבוק אייר, אפל הציגה את המחשב עם 2 מחברי USB, יתכן מאוד ובדגמים הבאים של המקבוק החדש, אפל תוסיף מחבר USB Type-C נוסף.

נקודת הבדל נוספת היא בהתייחסות למעבד. המקבוק אייר הראשון הגיע עם מעבד אינטל Core-Duo במהירות סטנדרטית של 1.6Ghz, אותו ניתן היה לשדרג למעבד במהירות גבוהה יותר של 1.8Ghz. כשג'ובס התייחס למעבד הוא ציין שמדובר במעבד "עוצמתי" יותר מזה של מחשבים ניידים דקים אחרים בשוק, שמגיעים עם מעבדים במהירות שעון של כ- 1.2Ghz. בפועל המעבד של האייר, היה רחוק מלהיות עוצמתי אולם ההתמקדות של אפל בחוזק המעבד היא שונה מהאופן בו אפל הציגה את המעבד של המקבוק החדש, שהוא מסדרת ה- Core M של אינטל והוא מגיע במהירות שעון של כ- 1.1Ghz בלבד, אם כי צריכת ההספק שלו היא כ- 5 וואט, דבר שהופך אותו לחסכוני מאוד. רבים טוענים שמעבדי ה- Core M של אינטל הם לא יותר מאשר מעבדי טבלטים מהוללים, אולם מדובר בעניין של זמן עד שמעבדים אלו יהיו חזקים יותר ויאפשרו יכולות עיבוד טובות יותר, לצד שמירה על הספק נמוך. אולם המיקוד של אפל בין עוצמת העיבוד לבין חיסכון בהספק בהצגת המעבדים, הוא לא ההבדל היחיד בנושא זה. כשג'ובס הציג את האייר הראשון הוא התעכב לא מעט על המעבד ועל שיתוף הפעולה בין אפל לבין אינטל בפיתוח המעבד, או יותר נכון באריזה שלו שהייתה קטנה יותר בכ- 60% מהאריזה הסטנדרטית של מעבדי ה- Core 2 Duo דאז. למעשה ג'ובס אפילו הזמין את פול אוטלייני, דאז המנכ"ל של אינטל לעלות לבמה. הצגת המקבוק החדש לא הייתה יכולה להיות שונה יותר בהקשר זה, כשלא רק שאפל לא התייחסה לפועלה של אינטל בפיתוח מעבד ה- Core M, נטול המאווררים, אלא שהחברה כמעט ולקחה את הקרדיט על פיתוח זה על עצמה, כשבדבריו פיל שילר התייחס לכך שה"צוות" הוא זה שאפשר את הלוג'יקבורד נטול המאוורר.

לא ברור מדוע שילר לא נתן את הקרדיט באופן מלא לאינטל על פועלה בנושא, אולם אין ספק שכלפי חוץ הדבר לא נראה טוב כלל וכלל, במיוחד לאור השמועות החוזרות והנשנות לגבי פועלה של אפל לפיתוח מעבדים שולחניים משלה, באופן דומה לפיתוח המעבדים הכלולים בשבבי ה- Ax של ליין מכשירי ה- iOS וברכיב ה- S1 של השעון, אותו אפל מכנה כ"מחשב על שבב".

מה שכן למרות נקודות הדימיון והשוני בין 2 המחשבים הללו, דבר אחד הוא וודאי: כמו שאפל ראתה במקבוק אייר את עתיד המחשבים הניידים שלה, כך החברה רואה במקבוק החדש את עתיד המחשבים הניידים שלה וכעת רק נותר לראות האם כפי שהאייר הפך תוך מספר שנים מהצגתו למק הפופולרי ביותר של אפל בכלל ולמקבוק הפופולרי ביותר בפרט, כך גם יקרה עם המקבוק החדש.