המנסר מוגאס | עשר המכות גרסת 2015

ע״י

השנה, ברוח חג האביב, המנסר מגיע עם רשימה של עשר המכות המודרניות של דור הסמארטפונים.

 

השנה, החלטתי לעשות משהו קצת שונה. פסח הרי לא נופל על סוף השבוע בכל שנה, וכך יצא במקרה שהחג היהודי האהוב עלי מתנגש עם מועד כתיבת הטור השבועי שלי. האמת? – לא יכולתי להיות שמח יותר. אני לא אדם מאמין ולא אדם מסורתי במיוחד, אבל יש משהו מיוחד מאוד לדעתי בליל הסדר ובחג הפסח: הוא מזכיר לנו שאנו עדיין לא יותר מאשר נצר לשבט מדברי נודד שמורכב מ-12 שבטים מאוחדים, והסימן של החג נותר רלוונטי כיום כפי שהיה בכל השנים הללו, וכפי שימשיך להישאר במשך כל השנים שיבואו בעתיד – היציאה מעבדות לחירות. אין את זה ביותר אוניברסלי, או ביותר רלוונטי. הרי בכל דור ודור, עומדים עלינו לכלותינו. ובכל דור ודור, אנו ממשיכים לספר את סיפור היציאה מעבדות לחירות.

מנסר מוגאס 2

אך בעוד שחלק מתייחסים לחג הזה כטקס מסורתי ארכאי, חלק אחר מתייחסים אליו כאל סיפור מיתולוגי דמיוני וחלק אחר מתייחסים אליו ביראת קודש – הרוב ממשיכים לפספס את הפואנטה בכל שנה ושנה: מעבדות לחירות. פעם היינו עבדים לפרעה במצרים, כיום אנחנו עבדים לדברים אחרים: לעבודה, ולסמארטפון. ובעוד שלא אלאה אתכם בדיבורים על העבודה כעת כשחלק מאיתנו כבר יצאו לחופש, אני כן אנצל את ההזדמנות הזו לדבר על עשר המכות המודרניות של דור הסמארטפונים:

  1. מכת כבלי הטעינה הקצרים: אתם יודעים, נו – אלו שאנו מקבלים כברירת מחדל בתוך הקופסאות שבהן מגיעים המכשירים הסלולריים שלנו. כן יעיד כל משתמש ותעיד כל משתמשת אשר אי פעם מצאו את עצמם נופלים מהמיטה בחסות החשיכה, דופקים את הברכיים ומסתובבים על ארבע כמו כלבים שקשורים לרצועה קצרה – כאשר כל חטאם הוא שסגרו את האורות ונכנסו למיטה בטרם חיברו את המכשיר לטעינה.
  2. מכת המכס והמע"מ:  הסיבה שבגינה חלק מכם שקלו ברצינות בשלב זה או אחר בחיים שלכם למכור כליה בשוק השחור, בעוד שחלק אחר מכם הפך הפכו למקצוענים בהברחת מוצרי אלקטרוניקה בקנה מידה בינלאומי – והכל בשביל לרכוש מכשיר סמארטפון לפי טעמכם ובחירתכם. כך או כך, ולא משנה באיזה מכשיר מדובר – הם עולים הרבה יותר מידי במדינה הזו, ובדיוק כמו העלות של הקוטג' בסופר, אין לכך שום הצדקה אמיתית.
  3. מכת האטת קצב הגלישה: אפילו רפורמת הסלולר המהוללת של הנביא כחלון רבנו לא הצליחה להוציאנו מעבדות לחירות במובן הזה: לא משנה כמה טובה תוכנית הגלישה שלכם, אם אתם משתמשים הרבה בגלישה הסלולרית ופחות בחיבור לרשת אלחוטית – אתם מכירים היטב את השלב המעצבן הזה שבו המכשיר היקר שלכם מתחיל פתאום להתנהג כאילו עבר כריתת ליבה עם סכין חמאה.
  4. מכת חיי הסוללה: כן, גם עכשיו: גם בעודי כותב את השורות הללו מעל גבי אפליקציית הפתקים של מכשיר אייפון 6 שנותק מטעינה ב-7 בבוקר, וכעת, ב-19:00 בדיוק – נמצא על 50%. כי יש ימים כאלו שבהם אין לדעת לאן החיים יובלו אותנו, ויותר חשוב מזאת – מתי הם יובילו אותנו למקום שבו נוכל להטעין את המכשיר. כאשר הפתרון היחיד שיש בנמצא לבעיות חיי הסוללה הוא לסחוב איתך מטען, להשתמש בכיסוי מטעין או לרכוש מכשיר שיכול גם לתפקד מבחינת גודלו כנפנף למנגל של יום העצמאות – המצב עדיין בקאנטים.
  5. מכת המסכים מזכוכית: גורילה, שימפנזה, אורנגאוטן או קוף עכביש – כל עוד המסך של המכשיר שלכם עשוי מזכוכית, הסכנה בלראות את המכשיר נופל/מחליק לכם באלגנטיות מכף היד בהילוך איטי, בעוד שאתם דופקים פזצטא באוויר כמו מקס פיין בכדי לנסות ולתפוס אותו, אך ללא הועיל – עדיין קיים, כמו גם חוק מרפי שקובע שבדיוק כמו שפרוסת לחם עם ממרח תמיד תיפול על הצד עם הממרח – כך גם הסמארטפון שלכם תמיד ייפול על המסך שלו, והמסך שלו ייסדק בדפוס קורי שעלול אף להטעות עכבישים. שנת 2015, ינעל העולם… הגיע הזמן למשהו חזק יותר.
  6. מכת הקבוצות בוואטצאפ: יש לי בקשה מאלו שמתעקשים להוסיף אותי לקבוצות האלו: תמותו. תמותו כולכם. תמותו כולכם מוות ארוך, איטי ומלא בייסורים. זה, בדיוק חד משמעי, המשפט שעובר לי במוח בכל פעם שמישהו מצרף אותי לקבוצה חדשה בוואטצאפ (או פייסבוק מסנג'ר). אני לא יודע מה אתכם, אבל לא זכור לי שהחתימו אותי – בשום שלב – על מסמך שבו אני מאשר לאנשים להטריד אותי סביב השעון, ולהציף אותי עם תמונות וסרטונים שהשד רק יודע מאיפה הם מקריצים אותם. הגיע הזמן לאפשר לאנשים להשתיק קבוצות כברירת מחדל (ולא רק לפרק זמן קצוב), ולקבל התראות רק כאשר מישהו מזכיר אותם בשמם. אתם יודעים, זה אותו הפיצ'ר שקיים בסקייפ כבר איזה 5 שנים, וקיים גם בטלגרם מאז העדכון האחרון. עד מתי נמשיך להשתמש באפליקציה נכה, חסרת פיצ׳רים ומיושנת (וואטצאפ) כברירת מחדל? – צאו מעבדות לחירות, אנשים: תתחילו להשתמש בטלגרם.
  7. מכת קשב וריכוז: אין דבר שמסוגל להביא לי ת'ג'ננה יותר מאשר לשבת סביב שולחן עם המשפחה, או בבר עם חברים – ולראות את האס פייס (כפל המשמעות פה, בין עברית לאנגלית, הוא פשוט גאוני) של האנשים שיושבים מולי, כולו מואר באור לבן/כחלחל שכזה, בעודם עסוקים בלתקתק את אצבעותיהם לדעת במפגן ראווה של אדישות יתר, חוסר מודעות חברתית ונתק סביבתי מוחלט. אתם נמצאים בחברת אנשים, רבאק… תנו לסמארטפון שלכם שעה עגולה של מנוחה בכיס (או על השולחן, אם יש לכם מטקה 5 אינץ׳ ומעלה). מבטיח לכם: העולם לא יעצור מלכת, לא תפספסו שום דבר, ומי שחיפש אתכם לא יתפלץ אם תחזרו אליו באיחור של שעה עם סיבה לגיטימית לחוסר המענה שלכם (ישבתי עם אנשים/הייתי בפגישה).
  8. מכת סף גירויים גבוה/דחיית סיפוקים: בהמשך ישיר למכה הקודמת, המכה הזו קשורה במידה רבה לשעבוד שלנו לאלקטרוניקה: הכל חייב לקרות כאן ועכשיו, וחובה להגיב כאן ועכשיו. להמתין? – מה פתאום… אנחנו הרי דור של "מולטיטאסקרים,"  וחס וחלילה שנהיה במצב שבו לא נוכל להגיב במידיות. חלק גדול מהאנשים, כשהם נמצאים בסיטואציה שלא נוח להם לענות בה לטלפון – עדיין ישבו שם במקומם וילחמו בצורך שלהם להציץ במסך ולראות מדוע המכשיר הארור צפצף או רטט. ואפילו שהמלחמה הפנימית הזו ראויה לשבח (כי אם היא מתקיימת, הרי שלפחות אותו אדם עדיין מודע ולו במעט לסביבתו), היא עדיין מסיחה את דעתו עד לכדי כך שאין הרבה הבדלים בהתנהגותו: כי בין אם אותו אדם משתמש בסמארטפון שלו מול הפרצוף שלכם, או בין אם הוא פשוט יושב שם תוך כדי שאתם מדברים איתו, ובאותו הזמן הוא עסוק יותר בלחשוב "מעניין מי שלח לי מה" מאשר בלהקשיב לכם – זה היינו הך.
  9. מכת שדרוגים – בין אם בכל שנה, לבין אם אחת לשתיים ואפילו במקרים "קיצוניים" יותר של אחד ל-4 שנים, מתישהו אתם תצטרכו לשדרג את הסמארטפון שלכם. כי לפי העקרונות של חוק מור, המכשיר שלכם נהיה ישן ומיותר (איטי להחריד) מהרגע שמלאו לו 3 שנים, ולפי העקרונות של חוק מרפי – חלק מכם ירכוש מכשיר מיושן (לא תגידו בן 3, אפילו מכשיר שיוצר כולה בשנה שעברה כבר נחשב למיושן יחסית) בדיוק חודש לפני שפריצת הדרך הטכנולוגית הבאה תצא לשוק. זה בלתי נמנע, וזה משחק של כיסאות מוזיקליים: בסופו של דבר, מישהו עומד להיתקע עם מכשיר מיושן – וזו דרכו של שוק הסמארטפונים כיום. ככה שאם אין לכם כסף או אמצעים וקומבינות לשדרג בכל שנה (ותאמנו לי שגם אם יש לכם, זה עדיין כאב ראש), אתם תמיד תהיו בחזקת "המאחרים האופנתיים" של עולם הסמארטפונים.
  10. מכת פרטיות: בדיוק כמו בנו בכורו של פרעה ושאר הבכורות ברחבי מצרים העתיקה, גם הפרטיות שלנו מתה, חנוטה וכנראה קבורה מתחת לאיזו פירמידה: אין לכם פרטיות, וכדאי שתתחילו להתרגל לכך. בעידן שבו כל שמוק יכול לצלם אתכם ללא ידיעתכם עם המצלמה של הסמארטפון שלו ואז לעשות לכם "שיימינג" (משפט שדה) ברשת החברתית – רצוי שתבינו ש-"פרטיות" קיימת רק בשירותים בדיוק כשם ש-"צדק" הוא שם של כוכב שקיים רק בחלל. מאידך גיסא, ישנם את אלו שמוותרים על שלהם מרצון.

Fight Club and iPhone

המר"ן טיילר דירדן אמר פעם:

"בנאדם, אני רואה במועדון קרב את האנשים החזקים והחכמים ביותר שחיו אי פעם. אני רואה את כל הפוטנציאל הזה, ואני רואה אותו מבוזבז. לעזאזל עם זה, דור שלם של מתדלקים, מלצרים; עבדים בצווארונים לבנים. הפרסום גורם לנו לרדוף אחרי מכוניות ובגדים, עובדים בעבודות שאנחנו שונאים כדי לקנות זבל שאנחנו לא צריכים. אנחנו ילדי הביניים של ההיסטוריה. ללא מטרה ומקום. אין לנו מלחמה גדולה, אין לנו שפל גדול. המלחמה הגדולה שלנו היא מלחמה רוחנית… השפל הגדול הוא החיים שלנו. כולנו חונכנו על ערכי הטלוויזיה והאמנו שיום אחד נהיה כולנו מיליונרים, כוכבי טלוויזיה, כוכבי רוק. אבל אנחנו לא. אנחנו לומדים את העובדה הזאת באיטיות, ואנחנו מאוד, מאוד מעוצבנים."

אבל האמת הזו נוגעת רק לחלק מאיתנו. החלק האחר נראה שמח מאוד בחלקו לצלם תמונות של תנועות המעיים העתידיות שלו במסעדות, לצלם את עצמו בשלל תמונות סלפי המציגות את אותם סוגי המבטים והפרצופים המפגרים שמשום מה נחשבים כיום למודה, לתייג את עצמו בכל מקום ולספר לכל העולם על מעלליו האינטרנטיים ברשת החברתית כאילו שהוא מרכז העולם.

שורהתחתונה

השנה, בחג הפסח הזה, בחוה"מ הזה, תעשו לעצמכם ולכל בני ביתכם טובה – ותשימו את המכשיר הארור בצד. בכל זאת, "מעבדות לחירות" וכל זה…

חג פסח שמח וטעים לכל אחיי ואחיותיי בבית ישראל – שמאל וימין, ספרד ואשכנז, צפוני ודרומי, חילוני וחרד. שהשנה הזו נזכה לצאת מעבדות כלכלית לחירות, ומהעבדות של שנאת החינם לחירות של אהבת לרעך כמוך.